<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ו</h1>
<h2>דף כה:</h2>
בפ"ב דכריתות (כ"ז ע"א) א"ר יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש, ובפרק כיצד מערימין הלכה שיירו משוייר (תמורה כ"ה ע"ב) מסקינן לר' יוחנן אין אדם מתכפר בשבח הקדש, דאי סבירא ליה דמתכפר לימא טעמא דר' יוחנן דרצה בה ורצה בוולדה מתכפר משום דאדם מתכפר וכו' וסבירא ליה דעובר ירך אמו הוא. ואמאי דחיק לאוקמי דטעמא משום שיירו ועובר לאו ירך אמו הוא. והגיה נרי. והאזן למאמרי. אבא ומרי. אבי העזרי. וההיא דכריתות דר' יוחנן סבירא ליה דאדם מתכפר בשבח הקדש לא קשיא אפרק כיצד מערימין, דההיא דמפרש טעמא דר' יוחנן משום דקסבר אם שיירו משוייר ועובר ירך אמו הוא, ר' אלעזר הוא דסבר טעמא הכי הוא והוא מפ' ומותיב. ואכתי לא שמעא ליה מיניה דר' יוחנן מאי טעמא אי משום דאדם מתכפר או לא, כדמוכח בכריתות [שם] דבעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן אי מתכפר או לאו וא"ל ר' יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע ממנו דבר זה. והיינו דמתקיף רבא לבסוף ממאי דטעמ' דר' יוחנן וכו' וליטעמיך וכו' וא"ל רב המנונא ר' אלעזר תלמיד דר' יוחנן ואותביה ולא אהדר ליה האי שינוייא. פירוש ר' אלעזר עצמו שמיע ליה וכי לא היה משיב לעצמו ונותן לבו לעצמו להשיב האי טעמא דאדם מתכפר בשבח הקדש.
